היום - הילולת הצדיק רבי מסעוד צבאח בן רינה זצ"ל(סבא רבה של סבא שלי)נפטר בכ"ו אלול זקן ושבע ימיםכל ימיו רוב היום ככולו לא מש רבי מסעוד מאהלה של תורה. הוא היה חסיד ובעל מעשים, חבר בחברת גומלי חסדים, אוהב שלום ורודף שלום. היה שגור בפיו שמם של התנאים רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס זצ"ל, תמיד בירך את בניו והתפלל להצלחתם בזכותם. בעל נפש עדינה ודמעתו היתה מצויה, במיוחד בפטירת תלמידי חכמים. רבי מסעוד התנהג בענוה יתירה עם כלל הציבור גדולים וקטנים. פיו היה מפיק מרגליות בדברי מוסר, ובדרך זו קירב רחוקים לאביהם שבשמים. כמו כן אהבת התורה היתה בוערת כאש בקירבו, ויום ולילה עורר ועודד בניו להידבק בה, בשוננו להם: "כי כל מחמדי עולם וכאין וכאפס המה מעשה תעתועים".רבי דוד צבאח (בעל השושנים לדוד) בנו, מספר על מעשה ניסים שקרה להם בשנת התרמ"ב- שעה שהוא ואביו נסעו לעיר צ'אר אלביצ'א לחתונת קרוב משפחה ובחזרה: "אירע לנו נס גדול דהיינו כשהגענו לנחל הנקרא נפיפך לא היה בו מים, ואנחנו תוך הנחל הולכים רוכבים על הסוסים ותכף פרץ נחל מעם גר'! והקיף עלינו מארבע רוחות, עד שהגיעו מים לצואר הסוסים. והיה אבי צועק ומתפלל, ועיניו תלויות למרום. ותכף בא אצלנו איש אחד ארוך בעל זקן, והרכיבנו על צוארו והגיענו למחוז היבשה, והיה זקנו מגיע למים. וכאשר עלינו ליבשה רצה מר אבי לכבדו במנחה (מתנה) וכו' ולא רצה ולהלך ונעלם מעינינו. אז אמר אבי פשוט לא דלית דין בר אנש (שאין זה בן אדם), אלא הוא אליהו זכור לטוב שנדמה כדמות ערבי. והיה נותן שבחות והודאות לבורא עולם יתעלה שמו לעד, ושזכינו לראות אליהו זכור לטוב."מתוך ההקדמה לשושנים לדודשנזכה ללכת בדרכו ולאורוזי"ע אמן