ישועת השם כהרף עין מעשה באיש זבולון דרעי שהתגורר בעיירה אינזגאן שהחיים 'לא חייכו אליו בלשון המעטה . האיש חי בעוני מרוד הוא אשתו וארבעת ילדיו , הוא היה משכים בבוקר עם עצבות ובליל עולה על משכבו מדוכדך . זבולון הקפיד לקיים כל מצווה קלה כבחמורה. למרות אמונתו ונפשו הענווה וכל תחנוניו לבוראו תפילותיו הושבו ריקם ,מחמת הייאוש והצער התנועה והתזוזה קשה הייתה עליו .אך על אף היותו חלש ודווי נתן מבטחו באל שבמרומים . ולפני זריחת החמה שם הוא את פעמיו לעיר הנמל אגדיר .בנמל היה פורק ומעמיס ארגזי עץ מהספינות שפקדו את הנמל . את שכר עבודתו היה מפקיד בארנק שהיה מוסתר על חגורה חבויה בין בגדיו. את נפשו סעד ממזון שנתנו לו ברוב טובם המלחים באוניות ואת שנת הלילה היה מכלה בחדר צר ואפל בפאתי הנמל . האיש היה שתקן שלא הרבה בדיבור עד שהבריות חשבו בטעות כי אילם הוא איש לא ידע מה שמו ומאין הוא בא . יהודים רחמנים ששמו לבם אליו היו עוצרים מלכת ונותנים בידו מטבע ואף יותר ללא שהיה מבקש מהם ,כי ראו הם שהאיש בן אדם לא רגיל הוא. חג הפסח בפתח ובכוונתו של האיש זבולון דרעי היית לשוב אל ביתו בכדי לחוג את חג המצות כהלכתו .הוא העביר את ידיו על הארנק שהיה מוסתר על החגורה החבויה בין בגדיו. ושח לעצמו כי הכסף שאגר בארנקו יוכל לספק את צרכי משפחתו ואף לעזור לשכניו העניים . בעודו מהרהר על אשתו וילדיו הגיח מולו מבין השיחים בריון גבהה קומה .עבה בשר שפניו מצולקות . ומעיניו הקטנות נשקף מבט מרושע . השודד דרש באיומים ובתוקף מזבולון את כספו . זבולון שהגיר זיעה כמים כדי לאסוף פרוטה לפרוטה . מיאן למסור את כספי עמלו לידיו של השודד . וזה בחמת זעם התנפל על קורבנו היכה אותו באגרופים וביצע במהירות את זממו תוך כדי מנוסה . לבו החלש של זבולון לא עמד באסון שאירע לו והוא התמוטט ומת . הוא נקבר בבית העלמין היהודי על מצבתו לא נכתב שמו כי איש לא ידע את שמו , בפי כולם הוא נקרא האיש ללא שם.אשתו שלא ידעה כי היא אלמנה נותרה עם לב שבור וללא עזר כנגדה. היא חשבה שבעלה עזב אותה למען אישה אחרת .חג הפסח מתקרב ואין דבר בביתה הדל . בייאושה ובמר לבה כרעה האישה על רצפת הבית בזעקות שבר נואשות. בשמלתה הבלויה נאחז תינוק שעדיין לא למד ללכת ומסביב לה עמדו שלושה פעוטות ממררים בבכי קורע לב, בכי שגילם בתוכו רעב וצמא, קור ומחסור, בהלה ועצב נורא.קראה האישה בדמעות לצדיק בבא יהודה וראובן ויזמאן שיושיע אותה ואת ארבעת יתומיה מאב .כך דקות ארוכות קראה בשם הצדיק , וככל שקראה בשמו של הצדיק , בכייה של האישה רק הלך וגבר ועימו זעקות השבר, ראה ושמע הצדיק את הדמעות והתחינות של האישה .ועשה מעשה . בעוד האישה אוזרת את כוחותיה הדלים וקמה ממקומה . פתחה היא את דלת הבית הדל . ומה רואות עיניה הדומעות של האישה ?ארגז עמוס כל טוב –מאכלים ומשקאות, בגדים ומצעים. ומספר מטבעות זהב טהור, לאט-לאט נעצר שטף דמעותיה של האישה חיוך נפלא האיר את פניה הנוגים , ברכתו של הצדיק שרתה במעונה ומאז לא ידעה האישה ובני ביתה מחסור .התמונה -משנת - 1962אם מקומית וילדיה צילום מאת צ'ארלס הנגייןבית הצילום מראכש*קרדיט להבאת הסיפור אשר מסעוד בן חיים