נהhttps://www.academia.edu/8569290/%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94המחקר בודק את מקורותיה הראשוניים של חג המִימוּנָה כתופעה אוניברסאלית המעוגנת בעיקרון של פיוס שדים או הרחקתם על ידי הטבעתם במקורות מים. המימונה הוא חג יהודי וישראלי. מקורותיו נעוצים בטקס שנועד לפייס שׁדת מזל, שבמרוקו כונתה בשם לאלה מִימוּנָה, בת זוגתו של של שׁד גדול ושחור בשם סידי מִימוּן. הפיוס מתבצע בשיטה נפוצה ומוכרת מתקופת המקרא על־ידי עריכת שולחן שתפריטיו מסמלים שפע, ברכה ומזל, ובאמצעות שירי הלל וברכות לאלת הגורל. למחרת אין מפייסים את המזל הרע אלא נאבקים בו ומרחיקים אותו על־ידי הטבעתו בים או במקור מים כבמנהג התשליך. זיקת המִימוּנָה לאיסרו חג פסח קשורה למסורת יהודית עתיקה הרואה בכ"ג בניסן יום פורענות שיש להזהר בו.בן-נון יגאל, "על מקורותיה הראשוניים של המימונה", פעמים, גיליון 117. מכון בן-צבי, ירושלים 2008, תזס״ט, עמ' 166-141.