IMILCHIL-פסטיבל החתונות של אימילשיל בכל שנה בסביבות חודש ספטמבר, נערך בקרבת הכפר אימילשיל שבאטלס הגבוה, המוסם של אימילשיל המהווה מפגש הפנויים־פנויות הגדול ביותר במרוקו . אימלשיל מתעוררת לחיים עם מוזיקה, ריקודים, אנשים ברחובות ושוק שוקק חיים.הפסטיבל הוא אחד המסורות הידועות ביותר במרוקו והוא בן כ-500 שנה.הפסטיבל אורך כשלושה ימים בו משתתפים אלפים של תושבים שרוצים לחגוג, והכי חשוב- לשמוח בשמחתם של הזוגות הטרייםעשרות צעירים וצעירות מגיעים במטרה אחת- למצוא את הבן/בת הזוג הפוטנציאלים למשך חייהם.הבחורות מגיעות בלבוש מסורתי ועם שלל תכשיטי הכסף המשובחים ביותר שבבעלותן, והבחורים הרווקים מתלבשים לרוב בבגדים לבנים חגיגיים.כמו כן, את טקסי האירוסין מקיימים בכיכר הגדולה בעיר.אחד ה"חוקים" שנשברים בפסטיבל החתונות הוא "הגבר ניגש ראשון" ,בפסטיבל החתונות דווקא קורה הפוך. במידה והבחורה מעוניינת, היא תקרוץ או תניד את ראשה, ובכך תתן לגבר סימן שיכול לגשת אליה.הבחור אז יקח את ידה כאות לאהבה וחיבה, ומשם ירקם הקשר החדש.הנשים הן אלו שבוחרות את גבריהן, שאיתם ירצו לבלות את שארית חייהן.הסיפור שעליו מתבסס הפסטיבל מזכיר את הסיפור הטרגי של רומיאו ויוליה. אגדת פסטיבל חתונות אימילשיל מספרת את סיפורם של שני אוהבים משבט עיט האדידו. משפחות האוהבים היו אויבים מושבעים ואסרו על הזוג להתחתן.בחלק מהדיווחים של הסיפור נאמר שהגבר והאישה, מרוב צער, בכו עצמם למוות. דמעותיהם מילאו את שני הנהרות באזור, הידועים כיום בשמם "איסלי" ו"תסלית" .גרסה אחרת אומרת שהזוג בכה מספיק כדי ליצור שני אגמים משני צידיו של ההר וטבעו בעצמם.בשתי הגרסאות של הסיפור, ההר מסמל טרגדיה נוספת: הפרדת נשמות האוהבים, אפילו במוות. האשמה של המשפחות, כך ממשיכה האגדה, עוררה בהן השראה לקבוע יום נישואין ביום השנה למות הזוג. ביום זה, צעירים מבני שבטי עיט חדידו רשאים להתחתן עם מי שבא להם, וכך נולד פסטיבל חתונת אימילשיל.https://maps.app.goo.gl/1PW9du733hheEr7s8https://youtu.be/NCed8DZtmNEhttps://youtu.be/pFAIYk2Ix64https://youtu.be/7-6ikO2rJTQ