מינדרא / ח'לוטה / נזהה / תמסרוקתכחלק ממנהגי פסח של יהודי מרוקו , הילדים הקטנים שותפו באופן פעיל במנהגי החג אשר כונה גם ״עיד לפול״ (חג הפולים). בחול המועד, הביאו הערבים לשכונת היהודים, כל מיני כלי־בית לבישול: סירי בישול זעירים עשויים מחרס, קדרות, כדים לשתייה וצלחות, והכל מחרס ובגודל זעיר. ההורים קנו לילדיהם כלי אוכל חדשים אשר יוצרו זה עתה והילדים השתמשו בהם ובישלו בהם פולים ירוקים, ביצים ועוד. גם נושא הבישול לא היווה בעייה, הילדים חפרו חור באדמה אשר מחוץ לבית, כל ילדסחב מהבית פחם או שניים והנה התנור מוכן , לפעמים הערבים הביאו גם תנורים זעירים שייצרו מחימר ומכרו אותם ליהודים והילדים בישלו ואכלו בצוותא בתיאבון ובהנאה רבה. כל קבוצת ילדים השתתפה עם הקבוצה הגרה בשכנות של אותו בית, כך עשו כמין קומונה, בישלו ביחד ואכלו ביחד. המנהג כונה בכינויים שונים, לעתים אין יודעים את משמעותו. באזור קזבלנקה הוא כונה "מינדרא" באזור הסוס, "נזהה" , במראקש הוא כונה "תמסרוקת", שמשמעותו שותפות, ואילו בפאס הוא כונה "ח'לוטה" שמשמעותו יחדיו/בשותפות . הטעם למנהג זה הוא כנראה להוסיף שמחה לאוירת החג (מסכת פסחים) ובדרךהמשחק והעשייה הוקנו לילדים ערכים שונים.