הנס לבבא יהודה ראובן ויזמאן - בימים ההם כאשר חפצו לפרסם חכמי ירושלים תקנה שתקנו בקרב בני קהילת המוגרבים , או כאשר בקשו הם לשאול את אחד החכמים שמתגוררים במרוקו שאלה, הם היו כותבים על איגרת קלף את מהות העניין אותו הם מבקשים לשאול או לפרסם בקרב בני קהילת מרוקו . ונותנים את איגרת הקלף בידו של ערבי תושב ירושלים, זאת בכדי לא להעמיד את אחד מאחיהם היהודים בסכנת תלאות הדרך . הערבי היה מהלך בדרכים מספר חודשים ולפעמים אף שנה תמימה , ובמשך זמן זה כילכלה הקהילה בירושלים את בני ביתו של הערבי שנותרו בירושלים. הקהילה דאגה לכל מחסורם של בני משפחתו של השליח ובנוסף לכך שילמה לו שכרו בעבור שליחותו זו . רעב ועוני שררו בימים ההם בעיר ירושלים ורבים החללים מבין היהודים .ואם לא די ברעב . מגיפה קשה הדבירה את הגפנים בירושלים .ולא ניתן היה להפיק יין מן הענבים . היין לא נמצא בעיר . בצוק העיתים תיקנו חכמי ירושלים תקנה המתירה לקדש בציבור בימי שישי על כוס יין אחת . בסיום הברכה הין משיבים את היין לבקבוק עד יום שישי הבא . וכך היו האנשים פטורים מקידוש ליל השבת בביתם . ויהי כאשר באו לקדש על היין נפל זבוב לתוך הבקבוק . ולא ידעו ראשי הקהל כיצד לנהוג . החליטו לשכור גוי מיוחד, שיעשה את הדרך הארוכה והמסוכנת עד מחוז טאלואין בעמק הסוס בדרום מרוקו . מקום מושבו של בבא יהודה וראובן ויזמאן .הם נתנו איגרת בידו של הגוי ובאיגרת שאלו את בבא יהודה וראובן ויזמאן . כיצד לנהוג בכוס היין שלתוכה נפל זבוב . הדרך בהערכה גסה , אמורה הייתה לקחת לגוי כששה שבעה חדשי הפלגה עד מרוקו, ועוד כחודש ימים של רכיבה עד שימצא את כפרו של בבא יהודה בחבל עמק הסוס, נעשה נס קפיצת הדרך לערבי שנטל את איגרת החכמים, והגיע לכפר מגוריו של בבא יהודה וראובן ויזמאן . הגוי פגע בבבא יהודה עולה מהרחצה מהמקווה שרחץ בו לכבוד שבת המלכה . בבא יהודה נטל את האיגרת, והחל לקרוא את הכתוב בה. היה נהיר לבבא יהודה כי עזרתו נחוצה באופן דחוף מאד, ואם יתמהמה הגוי בדרכו חזרה ימים רבים עוד . תיווצר בעייה חמורה בקרב הקהילה בירושלים . משום כך החליט לעשות מעשה. נטל גליון, כתב עליו תשובתו, בדברי תשובתו כתב בבא יהודה כי אם הזבוב מת . יש להוציאו מהכוס ולברך על היין . חתם חותמו, וקשר אותו היטב. לאחר מכן, נטל פיסת קלף קטנה, וכתב עליה שם משמות הקודש, ובנוסף, ציווה על בני משפחתו להאכיל ולהשקות את השליח . הוא הביא מביתו לחם חם, שיצא זה עתה מהפרנה שנאפה לכבוד שבת קודש ונתן אותו לגוי בכדי שייברכו עליו הקהל בירושלים . בבא יהודה נתן בידו האחת של השליח את גליון התשובה . ואת ככר הלחם החמה הניח בידו השניה, ציוה עליו לפתוח פיו, ושם בתוך פיו את הקלף בו היה חקוק השם המפורש, ברכו בברכת הדרך, ונפרד ממנו לשלום. הגוי החל ללכת לדרכו, והנה לאחר שעה קלה, רואה הוא את חומת העיר ירושלים. שפשף את עיניו, אחת ושתים כלא מאמין , ניגש ושאל את העוברים ושבים האם הוא אכן עומד בשערי ירושלים, משנענה בחיוב, הבין שהחכם היהודי עשה לו איזה נס, ותיכף ומיד רץ לחכמי ירושלים כשאגרת התשובה בידו. משהגיע אליהם, סרבו להאמין לו, באומרם, לא יתכן שהגעת וחזרת מביתו של בבא יהודה וראובן ויזמאן , הרי דרכך היתה אמורה לקחת לכל הפחות מחצית השנה , וכיצד חזרת לאחר שעות מספר . הערבי שח להם את כל הקורות אותו מאז הטילו עליו את המשימה., אך חכמי ירושלים סרבו להאמין. כשראה זאת, והחל לחשוש לשכרו, נזכר בכיכר הלחם החמה שבידו, וקרא לעברם: ראו לחם קודש זה! חם וטרי, יצא זה הרגע מהתנור! זה יהיה לכם האות שאמת בפי. משנוכחו בכך, קבלו את דבריו, וידעו הם כי נס אירע לשליח ואמת הם דבריו .וידעו חכמי ירושלים את גדולתו של בבא יהודה וראובן ויזמאן .