בבא יהודה ראובן ויזמאן '''' גור אריה יהודה '''' מעשה באח ואחות אשר חלו במחלת הטיפוס שגבתה קורבנות רבים באיזורים הכפריים במרוקו . בית החולים במראכש היה מלא עד אפס מקום . עקב כך חולים רבים אשר הגיעו מהכפרים המקיפים את מראכש נדחו . באין בידם אפשרות אחרת פנו הם אל המרפאים העממים גם כאן הם לא מצאו מזור למחלתם . וחולים רבים נפטרו בעיקר ילדים קטנים . אח ואחות אשר התגוררו עם הוריהם .באחד הכפרים במחוז טאלואין לקו במחלה. שער ראשו של הילד נשר . בשרו השיל והוא נראה שדוף כענף של עץ יבש .לא די בכך המחלה השאירה אותו אילם .אחותו הקטנה ממנו איבדה את מאור עיניה . אובדת עצות היתה המשפחה ולא ידעה מאין תבוא תשועתם .המשפחה דלת אמצעים הייתה. ואין הם יכולים לקחת את ילדיהם לטיפול רפואי בעיר מראכש . עישבי המרפא שרקחה מיילדת הכפר '''' לאלא'''' רחל לא הועילו.נשא אב המשפחה את עיניו למרום וזעק בקול '''' מאין יבוא עזרי ריבון העולמים '''' . איך אמשיך לחיות כך ? הן אתה רואה את עוניי ודלותי אנא מבקש אני ממך סהדי במרומים כי תחון עליי ותרחם על אפרוחיי. אנא רפא נא לי את ילדיי . בעודו נושא את עיניו השמימה ראה לנגדו את הצדיק בבא יהודה המצווה עליו להביא אליו את הילדים . ההורים לקחו את הילד והילדה העלו אותם על הפרדה של אחד השכנים . ועשו דרכם אל ציונו של הצדיק בבא יהודה וראובן ויזמאן בתדריא מרחק של כעשרים קילומטר מכפרם . עם רדת החשיכה היו מכניסים את הילדים לחדרו של הצדיק . ושם היו ישנים עד אור הבוקר . בבוקר היו מעירים אותם ומוציאים אותם אל השמש לחמם את עצמותיהם מצינת הלילה . כך היה במשך כשלושה ימים . ביום הרביעי בבוקר כאשר באו בני המשפחה להוציא את הילדים אל השמש כרגיל . צעד הילד ה'''' אילם '''' לקראת הוריו ואמר להם '''' מה רעה עשינו לכם אני ואחותי שאתם משאירים אותנו לבד בלילה בקור העז '''' . ההורים הנדהמים נשארו עומדים כאילו כפאם שד . הילד דיבר במילים ובשפה ברורה . אפילו הוא לא הרגיש כי פיו מדבר .. כאשר ראתה הילדה את הוריה באה לקראתם בעיניים פקוחות ורואות . נפלה על צוואר הוריה ונישקה אותם בעוז . ההורים לא האמינו למחזה המרעיד והקדוש . ההורים הודו לקדוש . שבו שמחים וצוהלים אל ביתם בכפר. וידעו כל אנשי הכפר כי הכל בזכות הקדוש בבא יהודה ראובן ויזמאן .