David Ramirezתרבות וספרות ספריםחזרה שוב ושוב על הציווי "לא תרצח"בסוף שנת 1950 התפרסם בעיתון יהודי־מקסיקאי מאמר מכונן, שנשכח שלא בצדק, על תרומתה של הדת להחזרת השלום בעולם. כותב המאמר היה הרב הספרדיהאורתודוקסי של ניו יורק דוד די סולה פול, שטען כי מחוללי הזוועות הגדולות של המאה העשרים היו אנשים שבעטו בדת19 בספטמבר 2023 ניתאי שנאן התראות במיילהבימה היהודית , היוצא לאור במקסיקו מטעם () Tribuna Israelitaהירחון הלשכה המקומית של אגודת "בני ברית", שימש בסוף שנות הארבעים וראשיתהחמישים של המאה העשרים כמקום מפגש מעניין בין האינטלקטואליםהיהודים והלא־יהודים של מקסיקו. גם אינטלקטואלים רפובליקנים גולים מספרדשלחו לעתים פרסומים לירחון. אפשר שמשום כך שלח מי שהיה הרב שלהקהילה היהודית הספרדית "שארית ישראל" שבניו יורק, דוד די סולה פול1970-1885 , את מאמרו "הדת בשעה הזאת" דווקא לכתב העת הזה. המאמר ) (פורסם בגיליון דצמבר 1950 , ואף שכוון בעיקר לקוראים יהודים הרב שיער שהוא גם יגיע לידיעתם של קוראים שאינם יהודים ונראה שאפילו קיווה לכך, על כן השתמש במאמר במונח "הדת" בלי לציין במפורש את הדת היהודית.דוד די סולה פול נולד ב 1885- בלונדון למשפחה דתית ממוצא ספרדי־מערבי. סבו היה נשיא בית הכנסת הספרדי העתיק בוויס מרקס בלונדון וגם אביו היהפעיל בקהילה היהודית הספרדית של העיר. בהשכלתו שילב דה סולה פול בין( Londonלימודים תורניים לאקדמיים בבית הספר ללימודים יהודיים בלונדון וסיים את הכשרתו התורנית בסמינר להכשרת ( School of Jewish Studiesרבנים בברלין. כמו כן למד לימודים קלאסיים והומניים בקולג' האוניברסיטאיבלונדון ואת הדוקטורט שלו השלים באוניברסיטת היידלברג שבגרמניה עלתפילת ה"קדיש". בשנת 1907 הוא היגר לניו יורק והצטרף לצוות הרבנים של. בית הכנסת הספרדי "שארית ישראל", שם כיהן עד יציאתו לגמלאות ב 1956-במשך שנות שהותו בניו יורק הוא תירגם לאנגלית את מחזורי התפילות האשכנזי והספרדי ופירסם ספרים בשאלות הגות יהודיות, והיה פעיל בארגונים חברתיים יהודיים ולא־יהודיים ואף היה ציוני נלהב.המחבר מתחיל את מאמרו בתיאור מצב העולם, החצוי בין הקומוניזם למערבומאוים בחיסול הדדי בשל הגידול של אמצעי הנשק להשמדה המונית שבידיהמעצמות, ואף שכדי לבצר את השלום הוקם ארגון האומות המאוחדות הרישהמוסד תלוי ברצונן הטוב של האומות המשתתפות בו. ללא רצון טוב זה לאיושג השלום, שכן "העולם שלנו לא יכיר את השלום, אם השלום יתבסס רק עלהמשא ומתן הפוליטי, על הבריתות, על הפחד או על האגואיזם המחושב". כדילזכות בשלום אמיתי, כותב הרב, צריך שרוח האדם "תוצק על אדני התיעובוהדחייה המוחלטת של המלחמה".יש לעסוק על כן בפיתוח הכרה אנושית חדשה שתתבסס על מוסר נעלה ורצוןחזק בשלום, אשר "לא האוטוקרטיה... לא הפוליטיקה הלאומית הקיצונית, לאהמיליטריזם במובנו הצר, לא הקנאים בעלי החזיונות הלאומיים והבינלאומיים,לא בעלי האינטרסים האנוכיים וגם לא המידע המוטעה שמפיצים אמצעיהתקשורת והתעמולה" יוכלו לפגוע בה. לדעתו רק הדת יכולה לפתח הכרהחדשה זו. אמנם בעבר נמצאו אנשים קנאים לדתם שגררו את העולם למלחמותדת, אולם בחשבון כולל אחת ההצלחות הגדולות של הדת במהלך ההיסטוריההיתה הורדת כמות הרציחות בחברה תוך לחימה בלתי־מתפשרת בנטייתוהטבעית של האדם לרצוח.מבין שלוש הדתות המונותיאיסטיות הדת היהודית הצליחה במשימה זו בצורהיוצאת מהכלל. כך למשל הציווי המקראי "לא תרצח" וקביעת ערי מקלט שאליהםיוכל לברוח כל אדם שהרג בשוגג כדי שיינצל מגואל הדם ויזכה שם למשפטצדק. גם בתקופות מאוחרות יותר נמנע הסנהדרין מלגזור דין מוות, והתלמודעצמו קובע כי סנהדרין שגזרה דין מוות אחת לשבע שנים או שבעים שנהנחשבה כסנהדרין קטלנית. כל אלה הורידו את מפלס שפיכות הדמים בקרב בניהעם היהודי והפכו אותו ל"עם שוחר שלום".בעולם הכללי התבטאה השפעתה של הדת בחזרה שוב ושוב על הציווי "לאתרצח". בזכותה הצליח העולם להוריד את מפלס האלימות האנושי ובסופו שלדבר מעשי אכזריות מזוויעים כגון מרתפי עינויים, משפטי מכשפות והעלאתנידונים על המוקד נעלמו מהעולם.אולם דווקא אז, קצת לפני אמצע המאה העשרים, הושבו לאחור כל ההישגיםשל הדת. נראה כי נוראות מלחמת העולם השנייה, השואה ומעשי הרצחההמוניים מחקו חלק גדול מההישגים שהגיעה אליהם הדת במשך ההיסטוריה.מחוללי זוועות מלחמת העולם השנייה והשואה תיעבו את הדת והתעלמומאיסוריה, ובמיוחד מהאיסור הגדול מכולם "לא תרצח".כדי להיאבק בנטייה זו, ממשיך וטוען די סולה פול, על הדת לכבוש מחדש אתמקומה בחברה ולחנך את האנושות לאחווה אוניברסלית בין כל בני האדם דרךהשרשת ערכיה המוסריים בקרב כל בני אנוש, וראש וראשון להם הציווי "לאתרצח". "נזכה לשלום רק כאשר הדת תצליח לדכא את הנטייה הראשוניתהקיימת באדם לאלימות כלפי מטרות נעלות יותר: כגון המאבק למען סיפוק צרכיוההכרחיים של האדם, כנגד הרעב, או העוני, שמהם סובלים חלק גדולמאוכלוסיית העולם". זאת ועוד, "אנו נזכה לשלום אמיתי כאשר מוסדות הלימודשל האומות שאין להן אלוהיםבעולם הקומוניסטי ומוסדות הלימוד, בתי () הכנסת, הכנסיות, המסגדים והמקדשים בכל העולם יחנכו את הדור לעצור אתההידרדרות המוסרית המובילה למלחמה ויאלצו את הממשלות לשמור עלהשלום".ועד שכל המאמינים בכל הדתות ישתכנעו בכך, פנה המחבר אל בני עמוהיהודים בקריאה דחופה להתחיל בעצמם בתחייה דתית ולא לחכות עדשהשכנים שאינם יהודים ישתכנעו בצורך בתחייה זו, "שתביא אותנו לראות אתהדת לא רק כאמצעי לשיפור עצמי אינדיבידואלי, אלא כבסיס למחשבה ולפעולהולהקמת קשר של אחווה עם אחינו בין כל הגזעים וכל האמונות של העולםבמאבק למען הצדק הדתי אשר אך ורק השגתו יבטיח לנו את השלום".יש להצטער שטקסטים רבניים כמו זה שתואר לעיל לא הגיעו מעולם לידיעתהציבור הרחב בארץ — הציבור הדתי בישראל בחר, אולי במודע, להתעלםמהמסר האוניברסלי של רבנים כזה של דוד די סולה פול — בפרט כיום,כשהנתק בין המחשבה האורתודוקסית בתפוצות לבין זו בארץ גדול מתמיד.