לפני 25 שנים ואני בן 50 חזרתי לקזבלנקה. רעייתי שתחיה הלכה עם חברותיה לקניות. אני לקחתי פטי טקסי לנמל קזבלנקה .ליד הכניסה לנמל היה שטח מקורה שמתחת לגגו המתנו אני ומשפחתי המתנו לעלייה לאנייה. לא מעט שעות ישבנו עם יתר המשפחות ילדים רבים התרוצצו בין הנוסעים אני ישבתי עם משפחתי ואמה מדי פעם מכינה כריכים לילדים. והנה אני עומד ממש באותו מקום ממש. עצמתי את עיני וראיתי בעיני רוחי את הורי ששנים מספר לפני כן הלכו לעולמם. רואה אני את המראות קולות הילדים מהדהדים באוזני. העצב והגעגועים להורי גברו עלי שעה ארוכה עמדתי לבד כמעט ערב ואני בוכה בכי תמרורים לנגד עיני עברו כל התלאות שהורי עברו בהגיענו לארץ ישראל. חזרתי למלון רעייתי שתחיה קבלה אותי במאור פנים למחרת בבוקר נסענו לעיר הולדתה של רעייתי שתחיה הייתה זו העיר בני מלל.