אני כותב ספור שהיה אופייני בזמן העלייה ממרוקובשנות ה 70 עבדתי כנהג סמיטריילר והנה יום אחד אני יורד למכתש הקטן להעמיס גבס גולמי עבור תעשיית המלט. במחצבה עבד יהודי חביב שמו היה זגורי זגורי היה מתגורר יחד עם עשרת ילדיו במצפה רמון. נפל במזלי להיות האחרון במחצבה וזגורי הצטרף לנסיעה עד מצפה רמון . בתחילת הנסיעה שאלתי לשלומו ושלום ילדיו. ואיך הוא הגיע להתגורר במצפה רמון. זגורי הביט בי ארוכות עיניו ברקו מזעם ופלט בזעקה הווזווזים יימח שמם וזכרם עבדו עלי רימו אותי כאשר הגענו ארצה מה קרה שאלתי ? ואז זגורי מספר סיפור ממש מצחיק . כאשר משפחתו ירדה מהאנייה בקש בכול לשון של בקשה את אנשי הסוכנות שיפנו אותו לישוב ליד נתניה אחיו מתגורר שם ויעזור בקליטתו. איש הסוכנות חייך בהבנה ואמר לזגורי יש ישוב נחמד ממש קרוב לנתניה 15 דקות ברכיבה על אופניים ואתה אצל אחיך. וכך בהסכמה עלה על המשאית יחד עם משפחתו הנסיעה הייתה מספר שעות הגענו בלילה למחוז חפצנו שמו אותנו בתוך שיכון קטן והלכו לדרכם . בבוקר זגורי יצאה מהשיכון וחשכו עיניו לאן שהוא הביט מדבר צחיח בייאושו שאל את אחד השכנים איך קוראים למקום הזה מצפה רמון ענה האיש ואולי אדוני יודע היכן אוכל להשיג אופניים. לשם מה אופניים שאל האיש נאמר לי בחופה שאוכל להגיע לאחי לנתניה תוך 15 דקות . זגורי מספר לי שהאיש פרץ בצחוק רועם רימו אותך והמשיך בצחוקו גם בשבוע ימים לא תגיע לנתניה נתניה רחוקה למעלה מ220 קילומטר. זגורי אבל וחפוי חזר לביתו מבכה את מר גורלו . היום זגורי טמון בבית העלמין של מצפה רמון, אם תגיעו לבית העלמין על מצבתו של זגורי כתוב קאן טמון איש יקר שהווזווזים דפקו אותו. זו תוספת שלי.