סיפור קצר מקזבלנקה. אני ילד בן שש או שבע אני נכנס הביתה. הבתים באתם הימם נבנו כך שהיה מסדרון אפל מעט בכניסה הביתה אורכו היה אולי 2 מטרים שלושה.. בעני הייתה זו מערה אפלה ומפחידה פחד מוות. תמיד רצתי בריצת אמוק ובעיניים עצומות לסיים את הסיוט מהר ככול האפשר. והנה יום אחד כהרגלי אני נכנס למסדרו בריצת אמוק ומבלי שהבחנתי בדבר יד לעלה אחזה אותי בצברי רגלי מתנופפות באוויר מנסה לברוח ממי שלופט אותי כמו תרגלת לפני שחיטה. האיש קרב אותי אל פניו השחורות כפחם שם את אצבעו על פיו מורה לי לשתוק. ואני כמו עלה נדף ברוח שומע את קולו העבה מורה לי לקחת שטר כסף שהיה בידו הפנויה. אני רוצה שאתה תלך לקנות לי בקבוק יין אדום ותחזור אלי מיד. הוא הניח אותי על הרצפה והורה ללכת. יצאתי לאור היום רגלי רעדו בהליכה לכיוון חנות המשקאות החריפים שהייתה בקרבת ביתנו. מסרתי למוכר את שטר הכסף ובקול רועד בקשתי בקבוק יין אדום. המכור לקח בקבוק יין אדום שעמד על מדף עם יתר עשרות הבקבוקים החזיר לידי עודף תשמור על העודף הוא זרק לעברי. כמובן שהמוכר הקיר אותי בנם של משפחת הרוש. אזרתי אומץ וחזרתי לסודני שהמתין לי מאחורי הדלת במסדרון האפל. הסודני חתף מידי את הבקבוק הוציא מכיסו חולץ פקקים חלץ את הפקק והציד לפיו את הבקבוק גומע ממנו בקול גרגור רעשני. הסודני לא הוציא את הבקבוק מפיו עד שלא סיים לגמוע חצי בקבוק בנשימה אחת. החזיר את הפקק למקומו. עיניו הבורקות על רע פניו השחורים כזפת היו מפחידות . קיפל את כף ידי על העודף שיניו הלבנות הבליחו בחושך והיה נדמה לי שהוא חייך כאילו בהכרת תודה .מיד העלים את יתרת היין בדש בגדיו ונעלם . עברו קרוב ל 70 שנה מאותה חוויה שלעולם לא תישכח ממני.