אני זוכר את סינמה אפולו במיוחד אני ואחי הבכור היינו מגעים לפני הקרנת הסרת ובכיסו של אחי זוג כרטיסם שהיו צמודים בסיכת בטחון היו מקרים רבים של חטיפת כרטיסים . כאשר נפתחו הדלתות הילדים היו מסתערים על הכניסה המולת אלוהים הסדרן לא נתן לשום ילד להיכנס לפני שנתן כרטיס. אין לתאר את הרעש שהיה באולם כול הילדים מבטם היה מופנה לתקרת האולם שם היה אשנב עץ ענה ענק שהיה פתוח לאור היום זו הייתה התאורה היחידה באולם. והילדים מביטים בצפייה דרוכה לעבר האשנב ועד שהאולם לא התמלא עד אפס מקום לוח האשנב לא זז ממקומו. ואז היה קורא הפלא שכולם ציפו לו הלוח היה זז לאתו על ידי יד נעלמה ואט אט היה משתרר חושך באולם והילדים צורחים בגרון ניחר לקראת ההקרנה. וברגע שאלומת האור הראשונה נגעה בקיר הלבן שממול היה משתרר שקט מוחלט דממה. ברגע שעל המסך הופיע גיבור הסרט הרי הוא זורו הרוכב על סוס לבן כשלג כובע רחב שוליים שחור ובידו שוט וכאשר הסוס נעמד על רגליו האחוריות אנו הילדים היינו יוצאים בצעקות עידוד מחרישות אוזניים. וכך הסרט היה מלווה בצרחות בכול פעם שזור הגיבור היה מופיע על המסך. כאשר הסרט הסתיים כול הילדים הינו יוצאים בשקט לא להרעיש שהקסם לא יתפוגג. בדרכנו הביתה כל ילד היה הופך לזורו והיה מגלם את דמותו בתנועות רכיבה ובקרבות נועזים עם האיש הרע. היום אני בן 75 סינמה אפולו בזיכרוני כאילו היה זה רק אתמול ישבנו אני ואחי הבכור בסינמה אפולו צורחים בגרון ניחר בציפייה לתחילתו של הסרט זורו גיבור ילדותנו.