נולדתי ברחוב ברסד. כמובן במלח היהודי. לא רחוק מקברו של רבי אליהו. יש זיכרון אחד מאוד מוחשי, כאשר רעייתי שתחיה מכינה שפנז בימי החנוכה הילדים יחד עם הנכדים מתאספים להדלקת נר ראשון של חנוקה. אני חוזר על סיפור השפנז שילדי ונכדי מכירים בעל פה. ואני שוב מתחיל לספר. מיד נשמעות נו אבא עוד פעם די נמאס. אני בן 76 את הסיפור מאות פעמים. אם כן הסיפור מתחיל בהיותי בן 3 לערך לא תאמינו אני עדיין יונק מאימה בוקר בוקר, כאשר אני מתעורר מכניס את ידי מתחת לכר ומוציא מטבע שאבי הכין לי לפני צאתו לעבודה. ואני עם המטביע חוצה את רחובנו הכטן וממש ממול יושב ערבי נחמד בכוך קטן לרגליו קערה ענקית מלאת שמן רותח ולצידה קערה עם בלילה של בצק. ברגע שראה אותי היה לוקח בידו מעט מהבלילה יוצר עיגול ומניח בזיהרות לתוך השמן הרותח יכולתי לשמוע את רעש השמן המבעביע ועם מקלון היה דולה את השפנז המהביל קושר לחוט אני מוציא מתביע מושית לו ורץ הביתה אימה חולצת שד אני יונק ואוכל שפנז להנאתי. כך נהגתי עד גיל שלוש ןיותר. היום אני בן 76 ועד היום אני מתרפק על הזיכרונות ממרוקו.