אני ילד 1946 נולדתי בקזבלנקה ברחוב ברסד. קרוב לבחירה. לבחירה לא היה רחוב אלה מגרש גדול שמשני צדי המגרש היו חנויות קטנות. לא רחק משם עמד קברו של רבי אליהו. אגב הוא שימש גם כבית תמחוי. נערים בוגרים תמיד שחקו בכדורגל, לימים שמעתי שלא מעט שחקנים טובים גדלו על המגרש הזה. המגרש גם שימש כמקום למכירת סכך וארבעת המינים. לקראת סוכות המגרש היה מתמלא ברוכלים שמכרו כפות תמרים כשותים לסוכה בשבילי כילד היה זה מגרש משחקים ענק. עד גיל 8 נהניתי מהקולות הצבעים מהריחות ובכלל מההווי היהודי הנפלא. סיפור קטן ואני מסיים. בהיותי בן 7 לערך חזרתי הביתה הכניסי הייתה מעט אפלולית אדם עמד מאחורי הדלת ואחז בכתפי שם אצבע על פיו לאות שקט. ובקול לוחש אומר לי שאלך לחנות הקרובה ואקנה לו בקבוק יין אדום דחף שטר כסף לידי וסימן לי בראשו ללכת. אני ברגליים רועדות רץ אץ לחנות בע החנות יהודי שמכיר אותי כבן למשפחת הרוש. אני בקול רועד מושית לו שטר ומבקש בקבוק יין. הזבן עוטף בקבוק יין מושית לי גם עודף רצתי לעבר ביתי בכניסה מסרתי לאיש שהיה כמובן מוסלמי את הבקבוק תפח תפיחת עידוד על כתפי כאילן לומר שגליתי בגרות ולא הלשנתי עליו. שנים לאחר שעלינו ארצה העזתי לספר להורי את סיפור בקבוק היין. אגב זו הייתה שיטה ידועה למוסלמי לקנות משקה חריף. אני לא בטוח אני חושב שהוא השאיר את העודף כמתנה על עוז רוחי.