* בני העדה המרוקאית המפוארת. ברצוני לספר מעט על חגי תשרי והימים הנוראים בקזבלנקה עיר הולדתי. נולדתי בשנת 1946 ברחוב ברסד לא רחוק מקברו של רבי אליהו שהיה גם בית תמחוי . הקבר עמד במגרש בקצה מגרש שנקרה לבחירה. מסביב למגרש עמדו דוכנים שמכרו כול הבא ליד. המגרש שימש כמגרש כדורגל ולא מעט כדורגלנים מפורסמים צמחו במגרש זה. מגיעים חגי תשרי והמגרש היה משנה את ייעודו. מיד לאחר ראש השנה היו מתקבצים יהודים ומקימים דוכנים בכול רחבי הכיכר. הסכך לסוכה היה עומד כאלומות חציר ענקיות . כל הסכך היה עשוי מכפות תמרים. לצדם מכרן קני סוף ששימשו גג לסוכה . ערמות של כפות תמרים וגם כמובן האתרוגים שנחו על מצע של חוטי פישטן שנשמרו מכול משמר. יהודים רבי רבים נהרו למגרש שהמה אדם יהודים בלבושם המסורתי נעו בין הדוכנים מתמקחים על מחירו של הסכך או האתרוג. התנועה של האנשים הייתה דו סטרית אלה שבאים לקנות ואלה שכבר קנו כשעל כתפם הם נושאים את מה שישמש אות לבנית סוכה כהלכתה. ילדים הזדנבו אחרי הוריהם כשבידם דגל שמחת תורה ואוחזים בידיהם בעדינות רבה את קישוטיי הסוכה. וכך זה נמשך ונמשך. עבורי כיל בן שמנה הייתה זו חוויה מרתקת. היום אני בן 77 וכאשר מגיעים חגי תשרי מאני מתמלא געגועים לאותם ימים . יושב לי בביתי עוצם את עיני וכך אני עובר בעיני רוחי למגרש הקסום רואה ושומע את הקולות. הכי מרגש היה יום כיפור. בית הכנסת היה מלא מפה לפה. על כול המלח היהודי שרתה אוירה של קדושה. אני ושני אחי עמדנו דרוכים לקראת ברכת הכוהנים. ומיד כשהחלה הברכה אבי עטף אותנו בטליתו אני נצמדתי לאבי נושם לתוכי את ריחו המיוחד ריח של טבק הרחה מבושם. הרגע היה קסום בעיני הקרבה לאבי נסכה בי הרגשת בטחון ידעת שאבי לעולם יגן עלי. אלה רגעים שמעצבים את חיינו מהם אנו שואבים את כוחנו. הזיכרון נצרב בי למרות שהיתי רק בן 8 . מאבי נפרדתי ואני בן 40 והוא בן 63 הוא היה חברי הטוב. היום אני בן 76 וזיכרונות אלה ילוו אתי עד שאעצום את עיני.