בוקר למחרת נר ראשון של חנוכה לפני 67 שנים יצא המסע על גבי פרדות וחמורים לארץ ישראל. מסע של ארבעת כפרי בוגמאז: איתכלן, איתימי, איתוריעת, תבנת. 142 משפחות, 562 נפשות. עזבו הכול מאחוריהם בלי למכור בתים ורכוש, בטענה שהולכים לזיארה בקברי צדיקים, כי הברברים מאוד התנגדו שהיהודים יעזבו. למוסלמים הברברים שעמלו בהובלת השיירה, בְשבילים תלולים ומהמורות, הובטח שכאשר יגיעו למקום תחבורה ציבורית הם יחזירו עם הפרדים והחמורים במתנה. משפחות עם מעט ילדים ממחלות שלא חוסנו, הייתה תופעה תמידית. בנוסף בשנת 1946 הייתה מחלת הטיפוס שבה מתו שליש מתושבי כפרי האטלס במרוקו. רק בארץ, עם חיסונים ומים טהורים מהברז, נפסקה תמותת הילדים והתרבו המשפחות. כעבור שלושה ימים הגיעו כולם למחנה עלייה על חוף הים בקזהבלנקה. הראשונים עלו על האניה למחנה המעבר במרסיי שבצרפת ומשם על האניה "ארצה" לנמל חיפה, ומשם למעברת חרובית של מפא"י. ההגעה הייתה בט"ו בשבט. הם שיעברו ליישב את מושב עוצם של מפא"י. הגל השני על אונייה למרסיי, שם במחנה צבאי נטוש שהוסב למחנה עולים המתינו והגיעו לארץ על האניה ארצה של הפועל המזרחי לנמל חיפה, ומשם ערב פורים במשאיות למעברת משואה של הפועל המזרחי - המפד"ל. הם שיושבו במושבים איתן, תירוש וגפן של המפד"ל. מחיר הברית ההיסטורית בין מפא"י למפד"ל בהתחלקות בעולים וישובם במושבים ובערי הפיתוח.אשרנו שזכינו להיות דור אחרון לגלות וראשון לגאולה. אשרי מי שזכה להשכיל ולהתקדם, להיות לתועלת בבניין הארץ וקיומה.