אחד הזיכרונות שיש לי מימי הסליחות בבית הכנסת בקזבלנקה היה מעשה השובבות שנהגנו לבצע. בעיקר אני זוכר שמי שהיה נרדם היינו שמים לו טקב הרחה ליד האף, היינו קושרים את השרוכים בנעליים, או שהיינו מעירים את האיש בבהלה ובורחים. כמובן שזה היה מעורר מהומות והגבאי היה כועס עלינו, אבל בסך הכל זה תקבל בסלחנות ונהפך לחלק מהמסורת, כי גם המבוגרים היו נהנים וצוחקים ממעשה הקונדס ואף היו מקנטרים את הקורבן. יחד עם זאת היינו מבצעים כל מיני מטלות. בבית כנסת של אם הבנים היה מטבח גדול עם עם דוד ענק של מים רותחים, עלה נענע, שיבה לואיזה וקנקני תה או קפה. עוגיות (רג'ייפת) ופירות יבשים. כילדים דאגנו לספק למתפללים את הכיבוד. אני זוכר את הכבוד שהיינו רוחשים לרב שהיה גם המורה שלנו. רבי מאיר זצל . כל אחד רצה "להתחנף" ולהפגין את אהבתו לרב וכך יצא שהוא היה מוקף בספלי תה וכל מיני תקרובת ללא צורך עד שזה הפך לבדיחה. מה שאומרים "אחסרה על ליאם "