כשאנחנו הולכים לכיוון אזור דרעא תפילאלת, העיירה הקטנה הראשונה שאנחנו רוצים לראות היא טזנאכט, ברגע שרואים שטיחים בכל מקום, שם אתה צריך לדעת שאתה בתזנכט, ברגע שאתה רואה אנשים מחייכים פשוט בברכה , בוודאי שאתה בתזנכט. השפה הנוכחית רשמית באזור זה, היא תשלחית. מבחינה היסטורית היהודים נכחו באזור זה, זה היה מקלט לקהילה יהודית גדולה, שחיה בשלום זה לצד זה עם האמזיגים, בעיירה הקטנה הזו, הרעיון של מלאח לא קיים ולא מיקם את השכונה ואת היהודים. הבתים פתוחים לאלו של המוסלמים מי שאומר את ההיפך, הוא מכפיש את ההיסטוריה של מרוקו, במיוחד את הדו-קיום בין היהודים לאמזיגים, די להזכיר שמשפחת נחמיאס בטזנכט, מימנה את ההתנגדות של הילידים נגד הצרפתים קולוניזציה, ובוודאי שאר היהודים והאמזיג'ים נלחמו יחד במתיישבים הצרפתים, עדיין אותו נלחם נגד כל הקבילים שפוגעים באינטרסים העליונים של אזרחי טזנכט... האשה הברברית / היהודייה, לא סתם נשארת בבית, היא אישה יצרנית ופעילה בחיים האזרחיים, הם עושים שטיחים, הם מטפלים בבקר, וגם דואגים לשדות. זו עירם של גדולי הקדושים היהודים, למשל, רבי יהודה ויצמן שקבור בדו עוזרו בטליאוין, הוא גדל שם, ולמד תורה ותיאולוגיה בתזנח, שוב רבי שמון בוסקילה שקבור בטזנכט, גדולי הרבנים. מי שסימן את האזור הזה לפני יציאת היהודים הוא הרב אהרן פרז. את המשפחות שגרו שם, אתחיל עם נחמיאס, בוסקילה, איבגי, פרץ, בוזגלו, אביחזר וקנין, ביטון, בן חיים... ואחרים כאן יש שני בתי כנסת, אחד נהרס ואחר שעדיין פעיל. ולפי הסטטיסטיקה שנעשתה בשנת 1954, היהודים ייצגו 20% מאוכלוסיית טזנכט עם 50 משפחות יהודיות שהן כמעט 340 נפשות. היו בוודאי כאלה שהיגרו לקזבלנקה או למרקש לפני התאריך הזה. שם אתה מוצא את התמונות שצולמו בתזנכט.שבוע טוב לכולם.