20 Août 1955 יום שבתסיפורים לבית עזרן רפאל # יום שישי כבר היו מהומות בכל רחבי המדינה ושומעים המסיתים רצים לכל כוון - השעה קשה לנו ולכל יהודי העיר ! סאפי החלה לבעור כנגד המשטר הצרפתי וההפגנות התפתחו ביתר שאת.רפאל עזרן כבר אסף הרבה עצים, ברזלים וכל מיני מוצרי הגנה, הוא ושני בניו הגדולים החלו בעבודת הביצור של הבית.הכל היה טוב כדי לגרום לעצירת הפורצים וחמומי מוח שירצו להתפרע בנו.דלת הכניסה הראשי חוזק על ידי לוחות ממוסמרים ומוטות ברזל מוצלבים בארבע פינות, בנוסף הערמנו כל מיני רהיטים כבדים בצורה שיבודדו הפטיו שבתוך הבית לרחוב .כל החלונות הובטחו גם, ואבי בגבורתו הסביר לנו, לז׳קי אחי בן 11 ואני בגובה ה 9 שלי, איך להגן על הנשים והקטנים בביתנו. אפילו קיבלנו כל אחד כנשק אישי, מוט ברזל וחגורת עור לשימוש בצורה הפוכה.לקראת ערב שבת, כל מלאכת הביצרון הסתיימה והרגשנו מוגנים.רפאל היה מאוד רגוע למרות שראיתי מדי פעם סימני עצבים ואי מנוחה, המצב היה מתוח וחשש לחיינו היה ממשי. אך אבי, עם העבר הישראלי שלו משנות קום המדינה ידע שחייבים לעמוד מול אויב ולא ליפול קרבן מראש לפאניקה !כילד ראיתי מה זה גיבור עם מצח נחושה שלא יצאו חיים מי שיעיז לקרב בני ביתו.אימי עסקה באותו זמן בהכנת הסדר של שבת עם המאכלים האהובים עלינו.זא׳קי! סולי! בואו להתפלל תפילת יחיד בבית כי אסור להתקרב לבית כנסת ולא לצאת בכלל לאור הסכנות האורבות בכל סימטאות העיר הצרות.אחרי ״יום השישי״ קודר כאילו כל אחד עושה חשבון עם האלוהים שלו - הארוחה היתה מהירה והסתיימה עם ברכת המזון והפזמונים שרוממו לנו מעט הנפש.בחוץ שקט מתוח, אך מדי פעם שומעים זעקות וקללות כנגד הצרפתים ששולטים ביד קשה, כאן בפרוטקטורה מזה 54 שנה במרוקו.שבת - שעת בוקר מוקדמת ! אבי מעיר הבנים לתפילה בבית ותוך המזמורים אנו שומעים רעמים וגלגולי רעשים אדירים של ההמון ואנשים הומים רצים שם והנה, אני שומע דפיקת אבנים על דלתות וחלונות הבית הנצור. הרגשנו שהשעה קרבה ונעמוד על הגנתנו.בין כל הזעקות הארורות הללו, אני מבחין בקולם של אנשים שמדברים בניהם ואימי זיהתה קולו של ״ת׳חומ״ בעל הפ׳ראן המאפיה העממית שמול בתינו.אימי, זיהתה טוב והחלה לדבר איתו מאחורי הבאריקדות. האופא הותיק שלנו מדבר איתה על רחשי הרחוב ואומר שהוא מאוד מודאג לחיינו והחליט לשבת עם חלק מבניו על מדרגות ביתנו עד יעבור הזעם. הצתרפה אליו האחות בית חולים עם בעלה (שכנים ממול ביתנו) והקימו שמירה רצופה להבטחתנו.כל הבוקר, שבת זה, המשיכו המהומות ולא תיארנו לעצמנו שזה בעוצמה כזאת, קיבלנו כמה דווחים מהשומרים הנקראים שלנו אך גם הם לא הבינו מה הולך בכלל בעיר.השנה, 1955 יום שבת, 20 באוגוסט, כמעט שנה לפני עצמאות מרוקו. בשעה 11 בבוקר שומעים דפיקות מקלות על דלתותינו וזעקות בצרפתית, מר עזרן ! מר עזרן ! זו המשטרה הצרפתית, באנו כי החניות שלך ובית מלאכה עולים באש, ויש ביזה גדולה, האספסוף גנב כל הבא ליד! באנו ללוות אותך כדי שתציל מה שניתן .... החנות והבית מלאכה מולו בוזזו.בתוך הבית השתלטה דאגה גדולה לחיינו אך גם למצבנו הפיננסי. כל המשפחה הפנתה ענייה אל רפאל וממתינים להחלטו הנועזת ! כנגד כל הציפיות, אבי עונה לשוטרים שאין הוא יוצא, אין הוא חפץ להציל דבר, וכל עוד שבת בעיצומה הוא לא יקרב לנכסיו אפילו שעלו באש.הם הלכו לעומת שבאו, וכל השכנים הטובים שלנו המשיכו להקים משמרת ביתר שאת כי שמעו שחנויותיו הושמדו כליל!בזמן הזה רפאל ישב רגוע עם פנים רציניות כי עוד לא הרגיש שהענין נגמר.ישב, אבי ואכל החמין המסורתי ..... וגלגל השבת על טהרתו.ערב, בין הערביים, מוצאי שבת ...הוא עושה ההבדלה וקידש וקראנו לאליהו הנביא בעוז ליבנו !רפאל קרא לאחי ולי, והסביר לנו שכעת ששבת יצאה, הוא הולך לעסקיו לראות מה קורה ומה ניתן להציל. וכעת משמר הבית נופל על כתפנו, שנעזור לו לפנות חלק מהבאריקדות והכי חשוב שנבטיח שנחזיר הכל לקדמותו עד שובו.לא לפתוח לאף אחד זולת הוא שישוב!אתם מתארים לעצמכם, שני נערים מול אביהם, שהוא סומך עליהם ונותן היקרים לו בחסותם!מעולם לא הרגשתי גאווה וכל כך קירבה ״לאבא״ כזה כמו ברגעים יחידים הללו..... ליבי היה נפוח והרגשתי שכל שריר בגופי יעמוד איתן מול המשימה, כן אני והמקל ברזל והחגורה שלי !פינינו שביל בערימת הרהיטים ופתחנו דלת אחת כדי שישתחל החוצה בהתגנבות יחידים כמו בימי מלחמת השיחרור בארץ.הוא חבר עם האופא המהולל והמשטרה .הבית נכנס שוב למשטר שמירה מקפידה וכולנו ישבנו צפונים בתוך עצמנו. מה גורלנו, עטרת ראשנו כעת יצא ומה יהיה אם לא יחזור... אף מילה, לא הגא, לא צחוק אפילו הלן בת 5, סימונה בת 3 ואחרונה מרטין בת שנה הבינו שהשעה קשה ולא נפרקו מאמא לו לשניה.זא׳קי ואני תחת פיקודו, הקמנו שמירה צפופה וכל רעש או תזוזה הקפיצה אותנו !שני נערים הבינו מה זה גורל משפחה על כתפיהם ....הדקות נספרות אחת אחת והזמן אינו זז ולא נוזל, כאילו אלוהים החליט אותו ערב מוצאי שבת להאריך השעה .... היו רגעי מחשבה חשוכים ולא העזנו לבטא זאת אחד לשני ואפילו לראות אחד בעניים של השני, ידענו רק דבר אחד, שנלחם בכל כוחנו וגופנו הרכריך להגן בגאווה במקום אבינו!זא׳קי ישב על ערימת הרהיטים בכניסת הבית למשמר ואני לצד החלונות כדי לשמוע טוב כשאבי יגיע ב״ה !כעבור זמן מה הרחוב שתק ! אני שומע צעדים כבדים מוכרים לי מתקרבים לעלית ברחוב אל ביתנו ששלט על 3 כוונים. אני מזהה את קול רפאל והאופא והאחות מדברים. פיתאום אני מרגיש החולצה שלי רטובה, דמעות שמחה זלגו מבלי שהרגשתי.מיד התחלנו שוב בפינוי הבאריקדות כדי לקבל את גיבורנו בשמחה ואושר . כל המשפחה נשמה לרווחה כי זכינו שרפאל חזר בריא ושלם !הוא נכנס הביתה, כולם התאספו סביבו כדי לקבל מידע אודות החנויות. שומעים אותו באוזניים קשובות כל מילה מצאה מקומה והבננו שאבינו איבד ביום זה כל ממונו ולא נשאר מה להציל מהביזה, השריפה וההרס הכליל של עסקיו.וכך אמר רבי רפאל עזרן בחוזרו מבין הריסות החנות, שלף מכיסו מספריים גדולות של חייט שלו, שלו עלו באש והביא אותם כשלל מלחמה, הרים אותם ביד ימין והצהיר:״יש לי המספריים שלי, יש לי ידיי, אני בחיים ובני ביתי איתי - לא חיללנו השבת, הכל נבנה מחדש״איזה שבוע טוב היה ולא יללנו בכלל על האבדה הגדולה.סוף טוב מעשה טוב, שנה אחרי זה רפאל חזר ושיגסג בעסקיו ומרוקו קיבלה עצמואתה ונולדה לנו רותי !עזרן סןלי