מאת אברהם קפח, לזכרו של דוד אנקווה😢😢הבוקר התקבלה הבשורה הקשה והבלתי נתפסת בעודנו בחו"ל על לכתו של חברנו היקר, דוד אנקווה, בבטומי. קשה לעכל, קשה להבין, כי אדם עם כל כך הרבה אור, נתינה ונוכחות – איננו עוד.דוד היה מדריך דרך אמיתי – לא רק במקצועו, אלא גם בדרכו האישית. מדריך מספר אחד למרוקו, שפתח בפנינו את שערי המדינה הקסומה והמורכבת הזו, שלימד אותנו את רזיה ואת סודותיה באהבה גדולה, בידענות אינסופית ובמסירות שאין לה שיעור. הוא לא רק הדריך אותנו – הוא חינך, ליווה והפך את הדרך לחוויה של חיים.אבל מעבר להיותו מדריך דגול, דוד היה קודם כול אדם. אדם עם לב רחב, עם נדיבות טבעית, עם עזרה לזולת שבאה לו באופן מובן מאליו. נוכחותו הייתה תמיד מורגשת – חיוך, מילה טובה, סבלנות אינסופית, תחושת ביטחון ושלווה שהקרין על כל מי שסבב אותו.דוד, היית עבורינו מורה דרך לא רק במרוקו אלא גם בחיים. לימדת אותנו ונתת לנו מהעולם שלך בלי גבולות. היכולת שלך לחלוק ידע, לגעת באנשים, להפוך כל טיול וכל מסע לסיפור חיים – היא מתנה נדירה שלא תישכח לעולם.היום אנו נפרדים ממך, אך מורשתך – הדרך, הידע, ובעיקר האהבה שלך לאדם ולחיים – יישארו עמנו תמיד.יהי זכרך ברוך ולעד. אבי קאפח ואלי כץ.