הוריי ז"ל התגורר בכפר בשם " איית עבאס". עלו לארץ בשנת 1955, בדרכם לישראל, דרך צרפת/מרסיי , עם 3 ילדים קטנים, באמצעות אוניה לחיפה. בהגיעם עברו חוויה שניסו לקחת מהם בכח את אחי הגדול, בטענה שהוא לא שייך להם ולאחר שפרצה במקום מהומה החזירו להם אותו. משם הועברו למעברת " משואה" וחלקם ל" חרובית" , עד להעברתם למושבים גפן ותירוש, ואחרים עברו לאשקלון.בסיפורים של אבי ז"ל, הוא היה מספר על המסעות לעיר הגדולה ולמקומות אחרים לצורך מסחר , שהיום אני מבין מהתבוננות במפה בלבד ( טרם ביקרתי במרוקו) שמדובר במרחקים עצומים , ללא אמצעי תחבורה וכו'. אבי ז"ל הספיק לבקר במרוקו , כולל בכפר מגוריו והיה נרגש מאוד. הנאיביות והתמימות שהביאו איתם כמורשת , זה משהו שאי אפשר להבין אלמלא אורח החיים הפשטני והצנוע הם חיו , לצד שכניהם המוסלמים, עימם חיו בשלום ושלווה. כך לפחות שמענו תמיד מהסיפורים.