מסיפורי העיירה : בשביעי של פסח אחה"צ אנחנו הנערים היינו פושטים על מקומות ירק בעיקר באפיקי הנחלים וגוזמים מכל הבא ליד כדי לקשט את הבתים לקראת הממונה בערב,גם שכנינו הערבים היו מכבדים אותנו בכל מיני ירק ופרחים,פעם אחת אחד מהערבים השכנים שכח ודילג על ערב המימונה ביום אחד,הביא לנו משא של ירק ופרחים,העריך שבכניסה למלאח יעוטו עליו נערים וינסו לקחת לו,אך ראה זה פלא אף אחד לא התקרב אליו,הגיע אלינו הביתה סבתי זל העמידה אותו על טעותו וציוותה לקחת לדיר, בערב היינו מבקרים אצל הבאבא סלי שהיה מכבד אותנו בחופן תמרים ובברכה,אחכ עורכים ביקורי בית בשמחה רבה ובאווירה מחשמלת,היה נהוג לשפוך שמן ומים בפתח הבתים ולשיר את הפיוט: תערב רינתי... וכל העם הזה על מקומו יבוא בשלום ולשנה הבאה בירושלים ואכן הדור שלנו זכה לעלות לארץ ישראל,למחרת מבקרים אצל שכנינו הערבים ומביאים להם כיבוד-מצות ושקדים.חג שמח.