הפעם סיפור על יחסי היהודים עם השכנים המוסלמים בטמנוגאלט.אבא היה סוחר באגדז העיר השכנה לטמנוגאלט בעיקר בעסקי בדים ובגדים ,המכירה היתה בהקפה ומתוך אמון הדדי וכבוד.לאחר שמכרו את החנות והבית עזבו לקזבלנקה בשנת 1962 לאחר מכן עלו ארצה ב-1963.המשפחה עזבה את הכפר ברגשות מעורבים שכן היו בסך הכל חיים טובים אך החלום של ארץ ישראל הכריע את הכף .איש לא העלה על דעתו שיחזור למרוקו אפילו לטיול.ב-1995 לפתע לאחר הסכמי אוסלו נפתחו השערים ואימי ובני משפחה אחרים יצאו לטיול במרוקו עוד באותה שנה .ההתרגשות היתה גדולה במיוחד שבני המשפחה הגיעו לטמנוגאלת ,השכנים והמכרים קיבלו אותם בשמחה ובהרבה אהבה,הם זכרו את כל יהודי הכפר בשמותיהם ובעיסוקם ,המשפחה נשארה בכפר יומיים שהיו מהנים ומרגשים.לפני שעלו על על המיניבוס שהביא אותם פתאום איש צעיר מהכפר רץ לעברם ושאל כולו מתנשף ונרגש האם יש מישהו מהמשפחה של אליהו בן שמול ,אימי ז"ל ענתה לו שהיא אשתו ושהוא נפטר לפני שנתיים ואז הוא פתח את פיו וסיפר שאביו היה מהקליינטים של אבא בחנות ולא הספיק להחזיר לו את החוב על סחורה שקנה ממנו ,הבן מספר שאביו השביע אותו לפני מותו שאם תהיה הזדמנות ותראה את בני המשפחה של אליהו בן שמול תחזיר להם את החוב.הבן אמר שהוא כל כך שמח ומתרגש למלא אחר הצוואה של אביו והתנצל בשם אביו שזה לקח הרבה זמן .הכסף שהבן נתן עדיין שמור אצלנו עד היום .הוכחה שהתמימות והיושר של האנשים ללא הבדל דת עוברת מדור לדור ומדלגת על מרחקים ושנים.