זכרון ילדות : את האווירה העצובה בעיירה( ריסני) בתקופת בין המיצרים היה אפשר לחתוך עם סכין,אין שמחות,לא קונים לא בגדים ולא מוצרי צריכה משמחים לא עושים עסקים שסובלים דיחוי ועוד,בנות העיירה היו יוצרות מחזות עצובים אודות תלאות אבותינו בזמן חורבן בית המקדש,בליל תשעה באב אבי זל היה שם למראשותיו את הכרית הכי לא נוחה כדי לטעום מהעינוים שעברו על אבותינו,ביום תשעה באב,ילדי העירה היו מכינים טנאים( מלשון טנא) מהעלים של לולבי עץ הדקל,בצהריים של יום תשעה באב כשמידת הדין של היום( בלשונם) נמוגה,ילדי העירה הולכים אל השוק כשכל אחד מחזיק את הטנא בידו קונים וממלאים את הטנא בפירות העונה לרוב בתאנים וזה היה הפתיח לסיום הימים העצובים,מאיין המנהג הזה לאלוהים פתרונים,אשמח לקבל תגובות,באופק הקרוב המתינה שבת נחמו- הנחמה .בזכות המנהגים והתרבות אבותינו החזיקו מעמד אלפי שנים קשות בנכר.