"**השמש של המתים**" בילדותי בכפר תמנוגאלט בעמק דרה לרגלי הרי האטלס התמירים והגבוהים ,אני זוכר את השקיעות המרהיבות ורבות העוצמה מעל ההרים הנישאים אל על .בכל יום השקיעה היתה עם גוון חדש ומראה קוסמי שלעולם לא חוזר על עצמו . מידי ערב בשעת בין הדמדומים אני כילד קטן עומד על גג הבית הבנוי מחול ולבנים אדומות , מסביב מטעים ושדות ירוקים ומביט אל ההרים האדירים והבלתי נגמרים ומעליהם קרני השמש של סוף היום ,שמאירות את הרקיע באור אדמדם שצובע את השמים ולאט לאט השמש שוקעת והאור מקבל צבעי אדום עזים ,הרגע הזה של הפרידה מהשמש המאירה לבין השקיעה המאודמת שצובעת את השמים לעת ערב בין השמשות היה רגע מיוחד ומלא מסתורין . בילדותי בכפר סיפרו לנו שהשמים עם השקיעה המיוחדת הזו היא שקיעה בשעה בין השמשות המפרידה בין השמש של החיים שבעוד רגע קטן ילכו לנום את שנתם ובין השמש האדומה של המתים שבלילות שגרת יומם . בכל פעם שראיתי את השקיעות המרהיבות בשמים בשעת בין השמשות היה עובר בי רטט של עצבות וגעגוע על עוד יום שחולף לבלי שוב . בעיניים של הילד הקטן השקיעות האלה ייחודיות אך ורק להרי האטלס ולא ראיתי דוגמתן בשום מקום אחר וזה משאיר טעם של עוד .