היהודים בעיקר בכפרי הדרום לפעמים היו סוחרים עם שכניהם הגויים בסוג של סחר חליפין- בתמורה למלאכה שהיהודי מבצע עבור הגוי,האחרון היה משלם לו בדגנים בפירות וכו',הואיל ואיזור הדרום היה משופע בהרבה סוגי תמרים בניהם בו סקרי(הכי טעים) ומגורי היהודים היו מרוחקים ממטעי הדקלים של הגויים,היה מעין קוד ליהודי כדי שלא ישכח לגשת לגוי-בעל החוב כדי לקחת את הפירות המגיעים לו,הקוד היה מהתורה והיה מותאם בדיוק לימים שהתמרים היו מגיעים לבשלות ולזמן הגדיד כך שהיהודי יוכל לפרוע את חלק,וכך היה הקוד : שופטים( אחת מהפרשיות) אספאר( התמרים בצבע צהוב),שוטרים אלחמאר( תמרים אדומים),כי תבוא- אנכל טאבו,כי תצא תסבע קרסי.ולפי הקוד המקראי וזמני בשלות הפירות היהודים לא היו מפספסים את זמן הגדיד,להזכיר שהתמרים שמשו הן למאכל והן להכנת עראק,שבת שלום.