בילדותי בעירה כל שביעי של פסח סבתי היתה יושבת ובוכה, הייתי שואל אותה לפשר הדבר והיא היתה עונה:לפי האמונה בשביעי של פסח עתיד להתגלות המשיח, והנה השנה גם לא הגיע וכך לא אזכה לעלות לארץ ישראל.סיפור מימונה: אצלינו בריסני היינו חוגגים את ערב המימונה במאכלים מיוחדים, בשמחה וריקודים, שיא הערב היה בביקור אצל הבאבא סאלי שהיה מברך ונותן לך חופן תמרים, פעם אחת מוסלמי ידיד הגיע למלאח היהודי כשהוא רכוב על חמורו העמוס במיני ירק פרחי בר ותמרים, דבר שנהגו לעשות ידידינו המוסלמים מידי שנה ביום המימונה כדי לכבדינו, אלא שבאותה שנה הוא פיספס את המימונה ביום אחד והגיע עם כל הכבודה,כשנכנס לסימטאות המלאח אף אחד לא התקרב אליו או דיבר איתו דבר שהיה נהוג מצד הילדים כדי לזכות במשהו מהכבודה הרעננה שהביא איתו, רק כשהגיע לפתח ביתינו ירד לו האסימון- פיספס ביום אחד, סבתי הכווינה אותו לדיר להאכיל את הבהמות במה שהביא.