1. תוקף קבלת מנהג אבות-הגמרא במסכת פסחים (דף נ ע"א) מביאה סיפור מעניין שהוא אבן היסוד לכל מאמרינו זה, וכך היא לשונה:"בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא, אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן, אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן, אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך", כלומר הגמרא מספרת שאותם תושבי ביישן (אולי הכוונה לעיר בית שאן) היו סוחרים, ומנהגם בכל יום היה ללכת ולמכור את מרכולתם בשוק של העיר צור, ובכל יום שישי היה מתקיים גם שוק נוסף בעיר הסמוכה צידון, ולכן לאחר שסיימו למכור חלק מסחורתם בצור היו תושבי בית שאן עוברים גם לשוק של צידון, אולם יום אחד קיבלו עליהם תושבי העיר ביישן שלא ללכת גם לשוק של צידון אלא לחזור לביתם כדי שיוכלו להתעסק יותר בצרכי השבת ביום שישי. עברו שנים ובניהם של תושבי ביישן שקבעו את אותו מנהג הגיעו לפני רבי יוחנן על מנת לבקש ממנו לבטל את מנהג אבותם, ונימקו זאת בטענה שאבותם יכלו להרשות לעצמם לקצר את עבודתם ביום שישי מפני שהיו עשירים יותר (רש"י שם), אבל הם צריכים את הכסף, אמנם רבי יוחנן דוחה את בקשתם, ואומר להם בפירוש 'כבר קיבלו אבותיכם עליכם', כלומר אין לכם רשות להרהר אחרי מנהג אבותיכם, שקבלת האבות חלה על הבנים.הקורא זאת יכול לומר שזהו רק עוד סיפור בגמרא, ומי יאמר לי שהוא מחייב, הרי יש כמה וכמה סיפורים בגמרא ובמדרשים שמביעים עמדות הלכתיות אבל לא נפסקו להלכה, אמנם אותו סיפור שאמרנו מתורגם גם להלכה למעשה, שכן על פיו פסק מר"ן בשו"ע (יו"ד סי' ריד ס"ב) הלכה מחודשת וזוהי לשונו:"קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגין כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה", נמצא אם כן שע"פ דעת מר"ן השו"ע, חובה על כל אדם לשמור את מנהג אבותיו בתורת נדר, וקל וחומר כאשר מדובר בשיטת פסיקה הלכתית, כמו שיטת הפסיקה שלנו, יוצאי מרוקו, שאסור לשנותה בשום אופן, ומי שמשנה את שיטת פסיקת אבותיו וכן את מנהגי אבותיו בהנף יד, וחושב שזה מותר ואין בהם ממש, הרי הוא כעובר על נדרו, שעונשו חמור.וצא וראה שיש מחלוקת גדולה באחרונים, האם בכלל מועילה התרה למנהג אבות, שכן בדרך העולם כאשר אדם נדר ורוצה להתיר את נדרו, אזי מגיע לפני חכם ומוצאים לו איזשהו פתח, ועל פיו מתירים לו, אבל מה שייך למצוא פתח במנהג אבות, וכי אותו אדם קיבל מנהג זה מדעתו, הלא אבותיו הם אלו שקיבלו אותו עליהם ועל זרעם, ומה שייך לשאול את דעתו על אותו מנהג (ראה בספר לך שלמה השמטות או"ח סי' ט, לרבי שלמה הכהן זצ"ל, שדיבר בזה באריכות).וידועה היא דעתו של מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל שהיה מאוד החלטי ונחרץ בעניין השמירה על מנהג אבות גם בארץ הקודש, ובאחד ממכתביו (שמו"ג ח"ג סי' נט) כתב לשואלו על העובדה שבספר ילקוט יוסף פוסק שאסור למרוקאים לברך על ההלל בר"ח וזוהי לשונו:"ומ"ש בספר ילקוט יוסף שהביא כת"ר במכתבו, לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי כלל, והוא היפך כל הפוסקים שכתבו שלא לשנות שום מנהג, וכמו החליטה לתימנים שצריכים לעשותה תמיד גם אחר שעלו לארץ", ועוד כתב על כך תשובות רבות, ועל פיו אנו נגררים בכל מקום (ודע לך שגם כל הסיבה שהספרדים מחויבים ללכת אחרי השו"ע נובעת מתוקף מנהג אבות, שאבותינו החליטו לפני יותר מ-500 שנה לקבל על עצמם את פסקי מר"ן, וזה חייב גם אותנו, ולולי שנאמר שיש ערך למנהג אבות, אז באמת לא יהיה תוקף מחייב לפסקי מר"ן בשו"ע, וזה דבר שאי אפשר לאומרו).2. שייכות קבלת האבות לזרעם-מר"ן בשו"ע (סי' קא ס"א) פסק:"המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות, ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל", ומדבריו משמע שהברכה הכי חשובה בכל תפילת העמידה הינה ברכת האבות, עד כדי כך שאם לא כיון בה האדם צריך לחזור לראש התפילה, אף שכיון בכל שאר הברכות, ויש לתמוה על פסק זה, מהי חשיבותה של ברכת האבות על שאר הברכות, האם היא גדולה יותר מברכת מחיה המתים? התשובה לכך היא פשוטה, כל קיומנו כעם, כל תרבותינו ושפתינו, הינה רק בזכות האבות, ולולי שהם היו כמות שהם, אנחנו לא היינו קיימים כלל, וממילא לא היינו דנים בשאר הברכות, נמצא אם כן שאבותינו הם יסוד קיומנו, והתכנים והמסורות שהם יצקו לעמנו במשך שנים רבות, הם אלו שהובילו אותנו למקום שבו אנו נמצאים עכשיו, ומחובתינו היא לשמור את מנהג אבותינו, זוהי צוואתם, ומי שזונח את דרכם בקלילות, הרי זו עזות פנים וזלזול, וכמו שיש בימינו כמה רבנים צעירים לימים, שחושבים שהם יכולים להמציא את הגלגל מחדש ונוהגים בשיטת פסיקה לא להם, ואם היו מתבוננים מעט היו מבחינים בטעותם.3. מנהגים שפג תקפם-כל זאת כתבתי על מנת לחזק ולתת תוקף הלכתי לשמירה על המנהגים, אמנם אכן כדבריך, ישנם מנהגים שנקבעו בגלל מציאות מסוימת, נקודתית, בזמן מסוים, ובימינו אין זה שייך לקיימם עוד, ואפשר שאפילו התרת נדרים לא צריך, מכיון שמתקני המנהג המקורי תקנו אותו דווקא לתקופת הזמן ההיא ולא למציאות שונה, אמנם צריך שלא להתבלבל, מי שמחליט איזה מנהג פג תקפו ואיזה לא, הם רק רבותינו הקדושים חכמי מרוקו, ובראשם מו"ר רבי שלום משאש זצ"ל, שהוא הבקיא ביותר במנהגינו, ולא שאר הרבנים במחילה מכבודם, שהרי אין להם ידיעה ונגיעה בדבר זה, ובודאי שלא אנשים מהרחוב, שלא חקרו ולא למדו את הנושא לעומקו, ולכן אם יש באמתחתך שאלה על מנהג נקודתי שנהגת או נתקלת בו, אשמח לסייע.כל זה לעניין המנהגים, אך בל נשכח שמאחורי כל אותם מנהגים עומדת שיטת פסיקה רחבה וענקית, שעליה אין פקפוק ואין ערעור, והיא שייכת גם בדורנו זה, וחובתינו לקיימה במלא הדרה, עד שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר.