אין לתאר את החיים במרוקו בין היהודים לברברים שחיו בכפרים הנידחים של מרכז הממלכה. ברצוני להדגיש כיצד חגגו מוסלמים ויהודים יחד את הפסטיבל הגדול בכפר שנקרא *אימין אוגני* באית יחייה שבאזור סוס מסה, מדי ערב לאחר הסיוע דו בוג'לוד בטאמאזירת אומרים ביילמאון. התפקיד מתחלק בין הברברים ליהודים. שני מוסלמים לובשים עור עיזים. ואותו דבר לשני היהודים. הדמות היהודית נקראת אסקאק שפירושה בקרב הילידים היהודי, יש לו אותו כוח ואותם יתרונות כמו שני המוסלמים, הם מארגנים, הם רוקדים, הם מעודדים אנשים לשיר, הם מארגנים את דרגת האלואש, האחרון מכיל רקדנים יהודים או מוסלמים, בעצם כל מי שרוצה לשיר, הוא מוזמן. אסק ושני עמיתיו הם הבוס, הם פותרים את כל הבעיות כך שהסצנה מתרחשת בתנאים הנכונים. הדמות היהודית השנייה היא סמיחא, שם זה עדיין קיים בבית המשפט הזה בו התקיים אחוואש, בוודאי שזה שמה של אישה יהודייה, בינינו הצעירים לא יודעים את מקור השם אבל השם קיים בסצנה או באסיס (מקום איפה אנשים רוקדים) כמו שאומרים באמזיר', סמיחה לפני כן היא היהודייה שמשחקת את התפקיד הזה, היא הייתה בקשר ישיר עם הנשים, היא לובשת תלבושת מיוחדת ומרסימה ואת התכשיטים תוך כדי ריקוד מול כולם, אבל לפעמים האדם יכול לשחק את התפקיד של סמיחה על ידי הלבשת בגדי נשים אבל תפקידו נשאר זהה. בעצם כל מה שקשור לתרבות, אנחנו חולקים את זה ביחד, אין הבדל, אבל הדת כל אחת מתרגלת את זה בדרכו אבל מה שתרבותי ואמנותי משותף. בכל הכפרים שהיהודים גרו עושים אותו דבר בטיפנוט אולוז איריל נורו אימדידן אידרגן,... ברבירים שומרים עוד אל התרבות משותף בינינו.בוקר טוב לכולם .