Posts by Harosh Edmond
20 posts
יש מאכל שאימה ז:ל הכינה לאחר החג . שם התבשל היה סולדה המרכיב העיקרי היו מצות שנותרו לאחר החג. בבקשה מי שיודע את המתקו יבורך.
מי שהו יכול לומר לי מה ערכה של דירת 3 חדרים בקזבלנקה?
יש הרבה שמות עצם שאומצו או משפה הצרפתית או הספרדית ואפילו מהעברית .
אחי ואחיותיי עולי מרוקו. מיום עלותי ארצה בגיל 9 לערך לא עובר יום מבלי שנישמע על על ההפליה העדתית. עליתי ארצה בשנות החמישים יחד עם משפחתי חמישה ילדים וזוג הורים צעירים ואמי בחודש 7.הגענו למעברת מחנה ישראל. במעברה התגוררו עולים מכול עדות ישראל . כולנו גרנו בבתים זהים חדר וגג עשוי פח גלי. לא היה משנה גודלה של המשפחה כולם גרו בחדר אחד בלבד. הימים היו ימי צנע קשים העבודה הייתה מעטה ומי שמזלו האיר לו הי...
במרוקו היה נוהג יפה שהתרחש בערים הגדולות. צלמים היו מסתובבים ברחובו המרכזיים ומצלמים מצורה אקראית אנשים שעוברים לתומם ברחוב. לאחר הצילום הצלם היה מגיש למצולם כרטיס ביקור. כך נוצר הווי מרוקאי של צלמים ברחובות העיר שצילמו באופן אקראי. את העוברים והשבים
בהיותי בן 8 נצרב בי הזיכרון במיוחד בחגי תשרי. יהודי מרוקו היו מתרוצצים להכין את החגים כהלכתם. יכולתי לראות אב מזוקן לבוש גלביה תרבוש שחור לראשו ותמיד זקנו הלבן היה מוכתם בצבע חום כצבעו של טבק ההרחה. אחריו הסתרכו זאטוטם . היה נוהג יהודי ידוע שבימי חג קונים בגדים חדשים לקראת השנה החדש. אנו הילדים עומדים בפתח בית הכנסת ומתפארים בבגדנו החדשים. אלה היו ימי ילדותי ברובע היהודי בקזבלנקה. בסוף ימי החג עז...
* בני העדה המרוקאית המפוארת. ברצוני לספר מעט על חגי תשרי והימים הנוראים בקזבלנקה עיר הולדתי. נולדתי בשנת 1946 ברחוב ברסד לא רחוק מקברו של רבי אליהו שהיה גם בית תמחוי . הקבר עמד במגרש בקצה מגרש שנקרה לבחירה. מסביב למגרש עמדו דוכנים שמכרו כול הבא ליד. המגרש שימש כמגרש כדורגל ולא מעט כדורגלנים מפורסמים צמחו במגרש זה. מגיעים חגי תשרי והמגרש היה משנה את ייעודו. מיד לאחר ראש השנה היו מתקבצים יהודים ומק...
אני ילד 1946 נולדתי בקזבלנקה ברחוב ברסד. קרוב לבחירה. לבחירה לא היה רחוב אלה מגרש גדול שמשני צדי המגרש היו חנויות קטנות. לא רחק משם עמד קברו של רבי אליהו. אגב הוא שימש גם כבית תמחוי. נערים בוגרים תמיד שחקו בכדורגל, לימים שמעתי שלא מעט שחקנים טובים גדלו על המגרש הזה. המגרש גם שימש כמקום למכירת סכך וארבעת המינים. לקראת סוכות המגרש היה מתמלא ברוכלים שמכרו כפות תמרים כשותים לסוכה בשבילי כילד היה זה מג...
נולדתי ברחוב ברסד. כמובן במלח היהודי. לא רחוק מקברו של רבי אליהו. יש זיכרון אחד מאוד מוחשי, כאשר רעייתי שתחיה מכינה שפנז בימי החנוכה הילדים יחד עם הנכדים מתאספים להדלקת נר ראשון של חנוקה. אני חוזר על סיפור השפנז שילדי ונכדי מכירים בעל פה. ואני שוב מתחיל לספר. מיד נשמעות נו אבא עוד פעם די נמאס. אני בן 76 את הסיפור מאות פעמים. אם כן הסיפור מתחיל בהיותי בן 3 לערך לא תאמינו אני עדיין יונק מאימה בוקר...
שמי אדמונד עליתי ארצה יחד עם משפחתי בשנות ה 50 ואני בן 8. היציאה מקזבלנקה הייתה דרך הנמל. לנמל הגענו בלילה קריר הורי יחד עם חמשת ילדיהם ואני בתוכם. בנמל הייתה מהומת אלוהים ההתרגשות הייתה רבה קולות הבכי של הילדים התערבב בקולות המבוגרים. אימא תפסה יוזמה התמקמה באחת הפינות של מחסן ענק. צופפה אותנו האחים לחיקה אבי צרור נירות בידיו מביט בנו מוודה שאנו מוגנים והלך להסדיר את מסמכי העלייה. הקטנים שביננו ...
עליתי ממרוקו ואני בן 8 לערך היום אני בן 75, האם מי מכם זוכר שלקראת הפסח היו מוכרים בשוק ערכות כלים קטנים עשויים חיימר עבור הבנות הקטנות וכך היו האימהות מלמדות את בנותיהן את הלכות הפסח.
לצערי העלייה מקזבלנקה גרמה ללא מעט ילדים משבר קשה, אני נושא בלבי כאב בלתי נשכך זה 65 שנה וזה הגזזת הארורה שפצעה רבים וטובים. אינני יודע לגבי אחרים אבל אני נפגעתי מאוד קשה. לא במובן הפיזי אלה במובן זה שהגזזת גזלה את ילדותי וסגרה בפני את הסיכוי ללימודים פורמליים. לקחו נער צעיר והרסו את חייו . היום אני בן 75 ולא עובר יום מבלי שארגיש בזבוז.
אני זוכר את סינמה אפולו במיוחד אני ואחי הבכור היינו מגעים לפני הקרנת הסרת ובכיסו של אחי זוג כרטיסם שהיו צמודים בסיכת בטחון היו מקרים רבים של חטיפת כרטיסים . כאשר נפתחו הדלתות הילדים היו מסתערים על הכניסה המולת אלוהים הסדרן לא נתן לשום ילד להיכנס לפני שנתן כרטיס. אין לתאר את הרעש שהיה באולם כול הילדים מבטם היה מופנה לתקרת האולם שם היה אשנב עץ ענה ענק שהיה פתוח לאור היום זו הייתה התאורה היחידה באול...
מי זוכר סינמה אפולו. בפעם האחרונה שבקרתי שם היה לפני 70 שנה.
סיפור קצר מקזבלנקה. אני ילד בן שש או שבע אני נכנס הביתה. הבתים באתם הימם נבנו כך שהיה מסדרון אפל מעט בכניסה הביתה אורכו היה אולי 2 מטרים שלושה.. בעני הייתה זו מערה אפלה ומפחידה פחד מוות. תמיד רצתי בריצת אמוק ובעיניים עצומות לסיים את הסיוט מהר ככול האפשר. והנה יום אחד כהרגלי אני נכנס למסדרו בריצת אמוק ומבלי שהבחנתי בדבר יד לעלה אחזה אותי בצברי רגלי מתנופפות באוויר מנסה לברוח ממי שלופט אותי כמו תרגל...
בשנת 51 ואני בן 5 הורי שלחו אות לקייטנה. אז היא נקראה קולוני אני לא יודע להגיד כמה ילדים יהודים היו שם אולי מספר מאות בודדות. ההווי בקולונה מעורפל משהו ימי קיץ לוהטים משחקי חברה ארוחות משוטפות. אתי תמיד הקפידו שאסיים את הצלחת. אמי אמרה שאני הייתי הילד הכי רזה בקולוני. רזה עד כדי כך ששום חגורה לא החזיקה את מכנסי. היו מגעים בגדים חדשים ארוזים כנראה מיהדות אמריקה , וכך התייצבנו בשורה אין סופית לקבל...
אני כותב ספור שהיה אופייני בזמן העלייה ממרוקובשנות ה 70 עבדתי כנהג סמיטריילר והנה יום אחד אני יורד למכתש הקטן להעמיס גבס גולמי עבור תעשיית המלט. במחצבה עבד יהודי חביב שמו היה זגורי זגורי היה מתגורר יחד עם עשרת ילדיו במצפה רמון. נפל במזלי להיות האחרון במחצבה וזגורי הצטרף לנסיעה עד מצפה רמון . בתחילת הנסיעה שאלתי לשלומו ושלום ילדיו. ואיך הוא הגיע להתגורר במצפה רמון. זגורי הביט בי ארוכות עיניו ברקו ...
לפני 25 שנים ואני בן 50 חזרתי לקזבלנקה. רעייתי שתחיה הלכה עם חברותיה לקניות. אני לקחתי פטי טקסי לנמל קזבלנקה .ליד הכניסה לנמל היה שטח מקורה שמתחת לגגו המתנו אני ומשפחתי המתנו לעלייה לאנייה. לא מעט שעות ישבנו עם יתר המשפחות ילדים רבים התרוצצו בין הנוסעים אני ישבתי עם משפחתי ואמה מדי פעם מכינה כריכים לילדים. והנה אני עומד ממש באותו מקום ממש. עצמתי את עיני וראיתי בעיני רוחי את הורי ששנים מספר לפני...
כמה מושגים של בעלי מקצוע בקזבלנקה.לברח, לעטר, לגרב , כזדרי , גזר, טייב למה, נכיירי , קורדוני,
שמי הרוש אדמונד. בשנת 1954 ואני בן 8 לערך הורי ארזו את כל חפצי הבית לתוך ארגז ענק שעמד במרכז החצר לא מעט זמן לקח לבנות את הארגז. במשך ימים הלמו פטישים בחצר הבית בעיני ילד בן 8 הארגז נראה כמו מבנה ענק. זהו נוסעים לפלסטין. אבי אלי בשנות ה 30 לחייו יחד עם אמי סימה עבדו במרץ רב למלא את הארגז מצעים כלי בית ואפילו אופניים חדשות. הארגז נחתם ונלקח לאחר כבוד לנמל קזבלנקה. למחרת השקם בבוקר אני וארבעת אחי ה...